<h1>אבודרהם תפילת חול המועד (של פסח)</h1>
<h2>דף לא.</h2>
ומוציאין בכל יום שני ספרים, וקורין בהם ארבעה, אין פוחתין מהם, ואין מוסיפין עליהם, ואין מפטירין בנביא. בספר תורה אחד קורין ביום הראשון של חולו של מועד ג' בפרשת בשלח מקדש לי (שמות י"ג, ב') עד סוף פרשה, ואינו אומר קדיש בין ספר ראשון לשני, כי לא גמרו עדיין חובת היום, שהם ארבעה עולים, אלא אחר הספר השני, כמו שכתבנו למעלה בענין חנוכה, והוא הדין בשאר ימי חולו של מועד. ביום שני קורין שלשה בפרשת ואלה המשפטים, מן (שם כ"ב, כ"ד) אם כסף עד (שמות כ"ג, י"ט) לא תבשל גדי, ורביעי קורא כמו אתמול. וכן בכל ימי חולו של מועד. ביום שלישי קורין שלשה בפרשת בהעלותך, מן (במדבר ט', א') וידבר ה' אל משה במדבר סיני עד (ט', י"ד) ולגר ולאזרח הארץ. ביום חמישי שהוא שביעי של פסח, והוא יום טוב, סדר התפילה כשני ימים הראשונים. ומקדשין ליל שביעי על היין, ואין אומר זמן, וקורים חמישה, מראש פרשת ויהי בשלח (שמות י"ג, י"ז) עד כי אני ה' רופאך (שם ט"ו, כ"ו). ומפטיר קורא והקרבתם, כמו בחולו של מועד, ומפטיר בשמואל (שמואל ב כ"ב, א') וידבר דוד עד סוף השירה. ביום טוב השני קורין חמישה בפרשת ראה, מן (דברים ט"ו, י"ט) כל הבכור עד סוף הסדר. ואם חל בשבת מתחילין מן (שם י"ד, כ"ב) עשר תעשר, מפני שעולין שבעה, ומפטיר קורא כמו אתמול. ומפטיר בישעיה (י', ל"ב) עוד היום, עד (י"ב, ו') כי גדול בקרבך קדוש ישראל. ואם חל שבת בחולו של מועד, ערבית ושחרית ומנחה מתפללין כדרכן של שבת, ואומר יעלה ויבא בעבודה, ובמוסף כשאר ימי חולו של מועד, אלא שמזכירים גם של שבת באמצע, וחותמים בשניהם, ומוציאין שני ספרים, באחד קורין שבעה בפרשת כי תשא, מראה אתה אומר אלי (שמות ל"ג, י"ב) עד בחלב אמו (ל"ד, כ"ו) כדאמרינן במגילה בפרק בני העיר אמר רב חנן בר אבא, שבת שחל להיות בחולו של מועד, בין בניסן בין בתשרי קורין ראה אתה אומר אלי, משום דאית ביה את חג המצות תשמור (שמות ל"ד, י"ח) ודרשינן מינה בחגיגה בפרק אין דורשין (י"ח ע"א) מלמד על חולו של מועד שאסור בעשית מלאכה, וגם נזכרין שם שלשה רגלים. ובספר תורה שני קורא מפטיר והקרבתם, ומפטיר ביחזקאל (ל"ז) היתה עלי עד סוף הענין. וכתב רבינו האי שמעתי מפי חכמים, כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן, ונציחת גוג ומגוג בתשרי, ולכך מפטירין בניסן בחולו של מועד העצמות היבשות, ובתשרי בחולו של סוכות (שם ל"ח, י"ח) ביום בא גוג. ובמנחה אין אומר צדקתך, והטעם פירשתי למעלה. כל ארבעה ימים של חולו של מועד אומר לאחר התפילה במקום תפילה לדוד (תהלים מ"ב) למנצח משכיל לבני קרח כאיל תערוג. וסימן אלו הפרשיות (מגילה ל"א ע"א) משך תורא, קדש, בכספא, פסל, במדברא, שלח, בוכרא. פרוש: משכו, שור או כשב או עז. קדש לי כל בכור, אם כסף תלוה, פסל לך, במדבר סיני, ויהי בשלח פרעה, כל הבכור. וזה לא ישתנה, אלא כשחל פסח ביום ה', כי כשחל ביום ז' או ביום ראשון אין שבת בחול המועד, וכשיבא ביום שלישי, יבא שבת ביום ה', שסימנו פסל, אבל כשיבא ביום ה' אז קורין ביום א' וב' משך תורא, וביום ג' שהוא שבת חול המועד קורין ראה אתה אומר אלי, שהוא פסל. וביום א' ב' ג' קדש בכספא במדברא, כסדר שהם כתובים בתורה, שמן הראוי היה לקרותם כסדר שהם כתובים בתורה, אלא שקורין ביום ב' שור או כשב, לפי שיש בו ענין הפסח, ובחמישה עשר יום, וגם מדבר בה במצות העומר וספירתו, שהוא ביום שני, ופרשת בשלח בז', לפי שקריעת ים סוף היתה בו, ואז עברו הים, ובשאר הימים קורין כסדר שכתובים בתורה. שבת שחל להיות ביום טוב, קורין במנחה בסדר אותו שבוע.
יום שני מתפללין כמו ביום ראשון, וגם כן קורין וגומרין את ההלל, וקורין בפרשת אמור מן שור או כשב או עז, עד וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, עד סוף הענין, ומפטיר קורא כמו ביום הראשון, ומפטיר במלכים (ב כ"ג, א') וישלח המלך, עד כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם (כ"ג, ט'), ומדלג ומתחיל (כ"ג, כ"א) ויצו המלך את כל העם לאמר, עד (פסוק כ"ה) ואחריו לא קם כמוהו.
כל ארבעה ימים של חול מועד, ושני ימים אחרונים של יום טוב, קורין את ההלל בדילוג, ומברכין לפניו לקרוא את ההלל.
